בדיקת רוטה-וירוס כוללת בעיקר איתור אנטיגנים ויראליים, חומצות גרעין או חלקיקים ויראליים בדגימות צואה. שיטות נפוצות כוללות זיהוי אנטיגן זהב קולואידי, זיהוי חומצות גרעין PCR ומיקרוסקופ אלקטרוני. יש לבחור את השיטה הספציפית על סמך תסמינים קליניים ותנאי מעבדה.
שיטות זיהוי נפוצות
זיהוי אנטיגן זהב קולואידי (זיהוי מהיר)
עיקרון: שיטה זו משתמשת ברצועת בדיקה מזהב קולואידית המסומנת בנוגדנים ספציפיים כדי לזהות אנטיגנים של רוטה וירוס בצואה.
הליך: כמות קטנה של דגימת צואה מעורבבת עם חומר דילול ומוסיפה לרצועת הבדיקה. התוצאה נקבעת לפי פסי הצבע (תוצאות חיוביות מראות שתי פסים) לאחר 15-30 דקות.
יתרונות: מהיר, פשוט לתפעול ובעלות נמוכה; מתאים למרפאות חוץ או למוסדות רפואיים ראשוניים.
מגבלות: רגישות נמוכה (כ-80-90%); שליליות שווא עלולות להתרחש; לא מסוגל להבחין בתתי סוגים ויראליים.

זיהוי חומצות גרעין PCR
עיקרון: הזיהוי מושג על ידי הגברה של מקטעי גנים ספציפיים-ל-rotavirus (כגון גנים VP6 ו-VP7).
הליך: RNA ויראלי מופק מהצואה, משועתק לאחור ל-cDNA, ולאחר מכן מוגבר על ידי PCR. התוצאות מנותחות על ידי אלקטרופורזה או בדיקות פלורסנט.
יתרונות: רגישות גבוהה (קרוב ל-100%), יכולה להבחין בתתי סוגים ויראליים (למשל, G, P), מתאים למחקרים אפידמיולוגיים.
מגבלות: דורש ציוד מיוחד וטכנאים; עלות גבוהה; זמן עיבוד ארוך (כ-4-6 שעות).
אנזים-מבחן אימונוסורבנט מקושר (ELISA)
עיקרון: משתמש בנוגדנים המסומנים באנזים-כדי להיקשר לאנטיגנים ויראליים, לכמת זיהוי באמצעות תגובה קולורימטרית.
תרחישים ישימים: מיון או תרחישי מחקר לדוגמה.
תצפית במיקרוסקופ אלקטרוני
עקרון: צופה ישירות בחלקיקי רוטה (בדרך כלל בצורת גלגל-) בדגימות צואה.
מגבלות: ציוד יקר, תפעול מורכב; בשימוש קליני לעתים רחוקות.